תנועת התרגום בין ערבית לעברית מנקודת מבט מסוימת מושפעת מגורמים פנימיים וחיצוניים שתרמו רבות לקביעת אמות המידה ויעילות . ההשפעה הפנימית מיוצגת בהבדלים הלשוניים, במבנה הדקדוקי ובספציפיות התרבותית של דוברי השפה הערבית והעברית , אלו השולטים בפלט התרגום ובמטרתו לגבי ההשפעות החיצוניות למשל , הוא היחסים המתוחים בין ישראל - לערבים, באשר להיסטוריה המודרנית של הסכסוך הישראלי-ערבי, ובהתבסס על המציאות בה אנו חיים כיום, ניתוק היחסים בין שני הצדדים סיבך את הסכסוך האינטלקטואלי והלאומי בינהם., כתוצאה מתנודות בלתי צפויות אלו, השלכותיהן מלוות במעין עוינות תרבותית, לתוצר של תנועת התרגום בין השפה הערבית והעברית . אווירה הפוליטית , ההתפתחויות הצבאיות והדיפלומטיות וההתעניינות הגוברת של אינטלקטואלים ערבים בטקסטים עבריים היו להן תפקיד בפיתוח תנועת התרגום בין ערבית לעברית, בעיקר תרגום ספרותי , המתרגמים מחקו, הוסיפו ותרגמו את הטקסט ע"י התאמה והשתלת הטקסט בביטויים רהוטים קלאסיים. זה נקרא מדיניות הנאמנות המוחלטת לטקסט המקורי , העמימות הייתה ברורה גם בטקסטים שתורגמו על ידי המתרגמים הישראלים, בהתאם לעמדות החברה הישראלית ותרבותה , המתרגמים הישראלים שמרו על השפה הקלאסית הסטנדרטית , תוך שמירה על רעיונותיהם הקודמים על החברה הציונית הישראלית ,  זהו המפתח להתמודדות עם הטקסט המקורי, הן באמצעות תרגום מדויק או באמצעות מחיקה והוספה.