מדבר יהודה הוא אזור גיאוגרפי במזרח פלסטין הכבושה, בין הרי יהודה לים המלח. האזורים העירוניים העיקריים בו כוללים את ירושלים, בית לחם, גוש עציון, יריחו וחברון. מדבר יהודה הוא אזור בעל מבנה הרכבתי מיוחד לאורך מזרח הרי יהודה.
מגילות מדבר יהודה הן כתבי יד דתיים יהודיים ועבריים עתיקים שנמצאו במערות קומראן במדבר זה, ליד עין פשחה בחוף הצפוני של ים המלח בגדה המערבית, והמגילות שהתגלו לאחרונה שנמצאו במערת האימה בפלסטין . הסכמה מלומדים מתארכת את המגילות הללו משלוש המאות האחרונות לפני הספירה והמאה הראשונה לספירה. מגילות מדבר יהודה הן עיקר הכמות ועיקר הבנייה של הספרות העברית ששלטה מהתקופה ההלניסטית ומראשית התקופה הרומית.
רוב החוקרים שמרו על הדעה משנות ה-50 של המאה ה-20, כי השפה העברית במגילות מדבר יהודה היא שפה ספרותית, הדומה לשפת המקרא המאוחרת, וכי היא חושפת לעיתים חדירת מרכיבי השפות בהן השתמשו הסופרים , כלומר העברית (הדומה מאוד לעברית של התנאים) והארמית.
 נראה כי בתקופה האחרונה חוקרים רבים השיגו תיאור זה. המשיגים חושבים ששפת המגילות משקפת בבירור שפה מדוברת. ניב זה הוא ניב עברי קדום שנשמר במגילות אלו בלבד. קימרון ומורג הם מהראשונים שדיברו על הופעת המושג הזה. יש להתייחס גם לבן חיים, שכבר ב-1954 ציין את התופעות המקבילות בין מסורת קריאת חומשי השומרון למגילות מדבר יהודה (ואפילו לשונם של המספרים). הדמיון נובע ממקורן של שתי המסורות בימי הבית השני.