המחקר הזה נועד למתעניינים בתהליכי למידה של תחביר הלשון העברית – למורים ולסטודנטים של מחלקת השפה העברית באוניברסיטה של בגדאד, ולכל המעוניינים ללמוד וללמד את תחבירה של השפה העברית. המחקר הזה שופך אור על הקשיים העומדים בפני לומדי השפה העברית, בכלל, והסטודנטים של המחלקה ללשון העברית, במיוחד. הצורך בהבחנה מדויקת בין התיאורים לבין טפלי־המשפט האחרים (לוואי, תמורה, ומושא) וכן בין התיאורים השונים לבין עצמם – דבר שלא ניתן להיעשות על פי רוב מתוך קריאה חטופה ושטחית. למשל, במשפטים: "האיש ישב לנוח על הספסל", או: "התלמיד שם את הספר בארון" יכולות המילים "על הספסל" או "בארון" להיראות לפי צורתן גם כמושאים עקיפים. ולא היא! – הן תיאורי־מקום, מפני שהן עונות על השאלה "איפה?" (איפה ישב האיש?, איפה שם התלמיד?) שהיא שאלתו של תיאור־המקום, ולא על השאלות: (על מה?, או במה?) שהן שאלותיו של המושא העקיף. המחקר הזה נועד כדי שיעזור ללומדים והסטודנטים להתגבר על הבעיות והקשיים התחביריית הנעוצות בקשיים שנתקלים בהם הסטודנטים של השפה העברית, כשבאים לזהות את התפקיד התחבירי של המשלים הנשואי הזה. המחקר הזה מספק אותם במספר של פתרונות כדי להתגבר על הבעיות האלו, על מנת לקבוע ולזהות את תפקידיהם התחביריים של המשלימים הנשואיים, ובמיוחד תואר־הפועל. תחילה, המחקר מתייחס למובנו של תואר־הפועל, בהיותו אחד החלקים הטפלים או המשלימים של המשפט, ולאחר מכן, המחקר מצהיר גם את סוגיו של תואר־הפועל, ודרכי ההבעה שלו בשפה העברית. ולאחר מכן, המחקר מבהיר את הבעיות והקשיים שעומדים בפני הסטודנטים של מחלקת השפה העברית באוניברסיטה של בגדאד, הן בזיהוי התיאורים, והן בהבנת וקביעת הסוגים של התיאורים שבמשפט. ובסוף המחקר תבאנה המסקנות החשובות ביותר שאליהן הגיע המחקר הזה.